תוכן

ז) ואל תתמה בזה, כי הנגע איננה הטומאה עצמה, רק בחי׳ דינין קשים קדושים, אשר ממנו יניקת החצונים הטמאים. ואינו נתקן אלא ע״י אהרן הכהן, אבא עלאה. וז״ל זוהר פ' תזריע דמ״ט, א״ר יצחק, והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, אי הכי דא קוב״ה. א״ל אין כו'. א״ל ר״י, הכי תנינן, נגע צרעת, באדם סתם, והובא אל הכהן, דא כהן דלתתא, דע"י אתתקן למפתחא ההוא סגירו, ולאדלקא בוצינא וכו'. גם שם נתבאר בזוהר דמ״ו ע״א, ע״ד הזה. גם שם דנ״א ע״ב אמרו, שם וכד הוי נחית נגע צרעת, הוה מדכי אתרא, ואפילו רוחא מסאביה מאתריה וכו', וא״צ להרחיב הביאור לכל דברי הזוהר האלו, כי מובנים מאליהם ממ״ש, וגם מ״ש עתה, שים עיניך ולבך ותבין.